1. זהו ערר של ששת העוררים, קטינים בני 13 ו-13.5, על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' פלפל) בב"ש 282/05 מיום 1.7.05 בה הוחלט להאריך את מעצרם של העוררים 1, 2, 4, 5 ו-6 עד יום ה-5.7.05 בצהריים, ואת מעצרו של עורר 3 עד ליום 6.7.05 בצהריים. בכך קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום לנוער באילת (כב' השופט יעקב אברהם) לשחרר את העוררים בתנאי ערבות צד ג' בסך 5,000 ש"ח שייחתמו על ידי הוריהם, ותנאי נוסף של איסור השתתפות בכל הפגנה במהלך ארבעת החודשים הקרובים. על הארכת מעצר העוררים נסב הערר שלפני.
2. הרקע למעצרם של העוררים קשור באירועים קשים שהתרחשו ביום ה-29.6.05 במיתחם "המואסי" ברצועת עזה, כאשר מספר נערים יהודים התבצרו בתוך בנין בן שלוש קומות השייך לפלשתינאים באותו מיתחם בגוש קטיף, בשטח המוכרז כשטח צבאי סגור. הפולשים לבנין התבקשו על ידי כוחות הבטחון לפנות את המיבנה אך התנגדו לכך, ואז החלו להיאסף עשרות ילדים, נערים ובוגרים יהודים והחלו להתפרע. הפולשים למבנה סרבו להזדהות ולהתפנות מהמקום ואז החל פינויים בכוח על ידי כוחות הבטחון. הפולשים החלו לידות אבנים כנגד פלשתינאים המתגוררים בסמוך למיבנה וכתוצאה מכך החלה זריקת אבנים אלה על אלה. בתווך, בין מיידי האבנים, נמצאו כוחות הבטחון, וביניהם נמצאו גם אנשי תקשורת אשר תיעדו את האירועים בצילומים שהומצאו לכוחות המשטרה מאוחר יותר. במהלך האירוע נפגע בראשו קצין צה"ל מאבן שידו הפלשתינאים, וצעיר פלשתינאי שהשתתף בידוי האבנים נפגע בראשו והתמוטט, כאשר חיל צה"ל מסוכך עליו. במהלך ההגנה על הפלשתינאי כאמור, המשיכו מספר נערים לסקול באבנים את הפלשתינאי אף שהתמוטט. רכבים של אנשי תקשורת שהיו במקום ניזוקו, וחלקם נפגעו מפגיעת אבנים. בסמוך לשעה 12:00 בצהריים החל פינויים בכוח ומעצרם של הפולשים למיבנה. בשלב ראשון נעצרו 9 חשודים; בשלב שני נעצרו 34 חשודים נוספים. בסך הכל נעצרו 43 חשודים. רוב החשודים סרבו לשתף פעולה בחקירה.
מבין החשודים שנעצרו, 6 הם מתחת לגיל 14, והם העוררים שלפנינו. המשטרה מבקשת את הארכת מעצרם לצרכי חקירה.
3. בית משפט השלום בהחלטתו קבע כי יש מקום לשחרורם של העוררים בתנאי ערבות. הוא ציין כי פרט להימצאותם, עובר למעצרם, בשטח בו בוצעו העבירות, בו אסור היה להם להימצא, אין כנגדם, נכון לעת זו, ראיות פרטניות הקושרות אותם לביצוע העבירות המיוחסות להם, שהן - הפרת הוראה חוקית, הפרעה והכשלת שוטר, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, התקהלות אסורה, והתפרעות. לאור גילם הצעיר והעדר ראיות פרטניות כנגדם פרט להימצאותם האסורה בשטח, החליט בית משפט השלום על שחרורם של העוררים בתנאי ערבות.
4. בית המשפט המחוזי ביטל את החלטת בית משפט השלום והורה על הארכת מעצרם של העוררים, כמפורט לעיל. בקביעתו זו הסתמך, בין היתר, על סירובם של העוררים לתת לגורמי החקירה פרטים מזהים ולשתף פעולה בחקירה, גם אם לגבי חלק מהם בשלב מאוחר יותר של המעצר התייצבו הוריהם והזדהו. עוד ציין בית המשפט כי במהלך החקירה הושגו קלטות של צלמים אשר תיעדו את האירוע וכי על גורמי החקירה לבחון את הנתונים העולים מאותן קלטות בהקשר כללי ובהקשר לעוררים שלפנינו. מתוך קלטות אלה נראים בבירור עוררים 3 ו-4 כמי שלוקחים חלק באירועים האלימים. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין ולאור ריבוי המשתתפים בהתפרעות רבת ההיקף בה מדובר, יש לתת למשטרה הזדמנות לחקור את האירועים ואת העוררים בלא הפרעה. מאחר שלגבי עוררים 3 ו-4 ישנן ראיות לכאורה ולגבי יתר העוררים ישנם חשדות כבדים ביותר, ראה לנכון להורות על מעצרם, כאמור.
5. במסגרת הדיון בערר שלפני נשמעו טיעוני הצדדים בהרחבה. מהדברים שהושמעו עולה כי אף שהנערים נעצרו עוד ב-29.6.05, פעולות החקירה לגביהם לא נסתייעו באורח נמרץ שכן חלק גדול מהזמן שחלף הוקדש לשהותם ולשהות גורמי החקירה בבתי המשפט על ערכאותיהם השונות, ובסוף השבוע לא ניתן היה להתקדם בחקירה עקב השבת. לשאלת בית המשפט, הביעה המדינה נכונות לרכז עתה מאמץ חקירתי נמרץ כדי לנסות ולמצות את חקירת הקטינים בעודם במעצר עד ליום שלישי הקרוב בבוקר, ה-5.7.05. הסניגורים מנגד עומדים על שחרורם של העצורים לאלתר, בטענה כי, נכון לשלב זה, אין כנגדם חומר ראיות המבסס חשד לעבירות המיוחסות להם, ונוכח גילם הצעיר, שאינו עולה על 13.5 שנים.
6. נתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, ואלה מסקנותי:
החקירה בענייננו נסבה על אירוע המוני ואלים ביותר, שנילווים לו קווי חומרה מיוחדים. נכרכו בו פלישה של קבוצת יהודים לבניין השייך לפלשתינאים, רגימה באבנים של פלשתינאים ופציעה של אחד מהם לפחות, סירוב הפורעים להישמע להוראות כוחות הבטחון לפנות את המיבנה ואת השטח שהשהייה בו אסורה מכח היותו שטח צבאי סגור על פי צו מפקד האיזור. האירוע האלים התרחש בעוד לוקחים בו חלק מספר רב של משתתפים, המקיפים בני גילאים שונים החל מילדים בני 13 ומעלה, נערים, ובגירים. מצפייה בקלטת שתיעדה את האירועים עולה כי מדובר בהתפרעות קשה, שלוחת רסן, פרי התלהטות יצרים חסרת מעצורים שמשתתפיה פועלים באלימות קשה כנגד כוחות הבטחון והפלשתינאים, אשר הצריכה שימוש בכוח על מנת לפזרה, ועל מנת להביא לפינוי המיבנה מאחיזתם של הפולשים. האירועים האלימים שהתרחשו בידי המון מתפרע הונעו מלהט יצרים אידאולוגי, אשר טמן בחובו סכנה ממשית וישירה לשלום האדם, לשלמות הגוף ולבטחון הרכוש. הם הביאו בפועל לפגיעות גוף רציניות ולנזק רכוש רציני. הם כוונו הן כנגד פלשתינאים והן כנגד כוחות הבטחון הישראליים המופקדים על אכיפת החוק, ופגעו ביכולתם לבצע את משימתם בשמירת הסדר והבטחון באיזור. מעשי ההמון המתפרע מסכנים חיים, מערערים את יציבות משטר החיים במקום, ופוגעים בזכויות בני עם אחר. טיבה של ההתפרעות שהתרחשה עלול לסמן, חלילה, התחלה של מעשי התפרעות אלימים נוספים גם במקומות אחרים, שיש לעוצרם ולבולמם בעודם באיבם, פן חלילה ישולח הרסן, ותוחמר הסכנה לבטחון הציבור, לסדר הציבורי, ולאכיפת החוק ושמירתו.
7. במסגרת אירוע אלים וקשה זה נעצרו העוררים, הקטינים שבחבורה, שהם הצעירים ביותר מבין הקטינים שנעצרו. גילאיהם אינם עולים על 13.5, וניתן להניח, אף ללא נתונים בדוקים לכך, כי זהו להם המפגש הראשון עם החוק ועם בית המעצר. הקושי במעצרם לצורך חקירתם אינו צריך הדגשה לאור גילם הצעיר והמשמעות הנלווית לניתוקם ממשפחתם ומביתם והשמתם במשמורת המנתקת אותם מסביבתם הטבעית. אולם בנסיבותיה הקשות של החקירה המתנהלת בפרשה מורכבת ורבת משתתפים זו, ונוכח הצורך הבלתי מתפשר במיצוייה של החקירה כדי לבער את תופעת האלימות ההמונית שקיבלה ביטוי באירוע זה, נראה כי אין מנוס, מצד אחד, מהשלמתה של החקירה כדי לאכוף את החוק על פורעי החוק, ומצד שני, לתעל את החקירה למהלכים נמרצים ואינטנסיביים באופן שייחסך מן הילדים נזק שאינו הכרחי משהותם במעצר. נדרש במקרה זה איזון זהיר בין צרכי החקירה ודרישות אכיפת החוק לבין התחשבות בגילם של הילדים ובפגיעותם, ועל רשויות החקירה להיערך כראוי לטיפול בתופעה זו כדי להשיג את תכליות החקירה תוך פגיעה מיזערית בילדים צעירים.
לא למותר לציין בהקשר זה כי שהותם של הילדים במעצר לצורך חקירה הוא, אכן, מחיר יקר שהם ומשפחתם משלמים על נכונותם של יוזמי פעולות התפרעות כדוגמת זו בענייננו להשתמש לביצוען בנערים צעירים. מקום שהורי הנערים לא ייחלצו למנוע מהם לקחת חלק בהפרות חוק וסדר, הם עלולים לשלם על כך בשלומם ובחופש האישי שלהם. שילובם של צעירים וקטינים בפעולות מחאה אלימות כרוך בסכנה שיש להתמודד עמה בדרך יעילה כדי להבטיח את שלום הציבור ובטחונו. לצורך כך, ובאין מנוס, ידעו גם הצעירים והקטינים שבחבורה כי חשד להפרתם את החוק ילווה בחקירה, ואפשר גם במעצר לצורך חקירה, עד אשר חלקם באירועים הנחקרים יבורר עד תום. להורי הילדים אחריות כבדה להרחיק את ילדיהם ממוקדי הסכנה ולהותירם מחוץ למאבק האידיאולוגי שהם מנהלים, שהוא עניינם של מבוגרים (השווה בש"פ 3838/04 מדינת ישראל נ' פלונים).
8. לצורך ביצוע חקירה משטרתית, די בקצה חוט של חשד לביצוע עבירה. אופיו של החשד ועוצמתו נגזרים מנסיבות העניין ומטיב הפרשה הנחקרת. מטבע הדברים, כאשר נחקר אירוע המוני אלים בעל חומרה מיוחדת ששותפים לו עשרות בני אדם, די בקצה חוט של נוכחות מחשידה במקום האירוע כדי להצדיק חקירה של הנוכח במקום. על אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר עצם נוכחות במקום אסורה על פי דין. בנסיבות מקרה זה, ולמיצער, העוררים נכחו במקום אירוע ההתפרעות האלימה שעה שהימצאותם במיתחם היתה אסורה על פי צו המפקד הצבאי שהכריז על האיזור שטח סגור. נוכחותם במקום, על פניה, לא היתה תמימה, והראייה לכך היא שלא טענו דבר להגנתם בעניין זה, ויתר על כן, סרבו להזדהות, ונמנעו בנחרצות לאורך כל הקו מלשתף פעולה עם גורמי החקירה. נתונים אלה מצביעים, על פניהם, על יותר מחשד כבד למעורבותם במעשי עבירה, ולמיצער, בעבירות של התפרעות והתקהלות אסורה המיוחסות להם על ידי המשטרה. די בחשדות אלה כדי להצדיק, ואף לחייב, את גורמי החקירה להמשיך בחקירתם, עד למיצוייה. באשר לעוררים 3 ו-4, ישנן כבר עתה ראיות מוצקות יותר גם לביצוע עבירות אחרות, חמורות יותר. מכאן, כי חקירתם של העוררים נדרשת ומתחייבת על פי החוק והנסיבות.
9. אין מנוס מניהול חקירתם של העוררים בתנאי מעצר, מחשש שיבוש מהלכי החקירה באם ישוחררו בטרם מוצו הפעולות הנדרשות לצורך כך. קיים חשש מיידי משיבוש מהלכי החקירה אם ישוחררו הנערים מן המעצר ויחזרו לבתיהם - שיבוש העלול להיגרם באמצעות השפעה של גורמים חיצוניים שונים העלולים להדריך, לכוון ולתעל את גרסותיהם של העוררים בפני גורמי החקירה. אין להתיר פגיעה בתכלית החקירה וביעילותה בפרשה מורכבת וקשה זו בדרך של שחרור העצורים קודם זמנו.
עם זאת, במסגרת איזון השיקולים והנסיבות, ובמיוחד בהתחשב בגילם הצעיר מאוד של העוררים, ראוי לקצר במידת האפשר את משך זמן החקירה, ולהציב כח אדם חקירתי מיוחד, ככל שיידרש, על מנת להאיץ את מהלכה ככל הניתן.
10. כנגזר מדברים אלה, ובאיזון הנדרש בין צרכי החקירה מצד אחד, לבין התחשבות בגילם הצעיר של הילדים העצורים מנגד, אני מורה למדינה, ובהסכמתה, כי העוררים ישארו במעצר עד ליום ג' ה-5.7.05 בשעה 10:00 בבוקר. במהלך הזמן שנותר עד למועד האמור יפעלו גורמי החקירה במאמץ רב, ככל הניתן, כדי למצות את חקירת העוררים באופן שיאפשר את שחרורם לאחר אותו זמן. עם זאת, אין בדברים אלה כדי למנוע מהמשטרה לבקש הארכה נוספת של המעצר אם ובמידה שהדבר יימצא חיוני לצרכי החקירה. יובהר עוד, כי על העוררים לדעת ולהבין כי מיצוי החקירה תוך פרק הזמן הקצר האמור מותנה במידה רבה בשיתוף פעולה מצידם בחקירה, הכל במסגרת זכויותיהם כנחקרים.
תנאי שחרורם של העוררים עם השלמת החקירה ייקבעו בידי הגורם המוסמך בהתאם לדין.
11. לבקשת הסניגוריה, מתבקשים גורמי המשטרה לשקול לאפשר למשפחות העוררים לספק להם בגדים וציוד אישי, וכן לשקול את בקשתם לשוחח טלפונית עם ילדיהם, אם ובמידה שהדבר מתיישב עם הנוהלים ועם צרכי החקירה.
בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ו בסיון תשס"ה (3.7.05).
ש ו פ ט ת